תל חצור הוא גן לאומי השוכן ממערב לקיבוץ איילת השחר שבִּדרום עמק החולה. שטחו של האתר יותר מ-800 דונם, המחולקים בין העיר העליונה (כ-120 דונם) והעיר התחתונה. זהו התל הגדול ביותר בא"י ומהחשובים שבאתריה הארכיאולוגים.

התל נוצר מ-21 שכבות יישוב שנבנו זו על גבי זו. ראשיתו ביישוב קטן בתקופת הברונזה הקדומה (כ-2800 לפנה"ס), וסופו בשלהי התקופה ההלניסטית, במאה השנייה לפנה"ס.
בזכות הימצאוֹ על דרכי המסחר הקדומות שבין מצרים ומסופוטמיה, ובשל האדמה הפורייה של עמק החולה, זכה המקום לשגשוג. פריחתו העיקרית הייתה בתקופת הברונזה (1200-2000 לפנה"ס), כפי שאפשר ללמוד מאִזכורה של העיר חצור במקורות השונים.

חצור נזכרת בפעם הראשונה בכתבי המארות המצריים (כתבי-קללות מאגיים) מהמאה ה-19 לפנה"ס, במכתבים בענייני מסחר מארכיון מארי (סוריה של היום) מהמאה ה-18 לפנה"ס וברשימות של מלכים מצרים בני הממלכה החדשה (בין המאות ה-13-15 לפנה"ס). מארכיון אל עמארנה שבמצרים מהמאה ה-14 לפנה"ס, הכולל התכתבות בין מלכי כנען לפרעה מלך מצרים, חצור מצטיירת כעיר גדולה, חזקה ומרכזית בכנען. העיר נחרבה ונשרפה בסביבות 1200 לפנה"ס, אולי בידי בני ישראל.

גדולתה של חצור באה לידי ביטוי גם בספר יהושע: בסיפור כיבושה ושריפתה בידי יהושע היא מתוארת במילים "ראש כל הממלכות האלה" (פרק י"א 13-10). אִזכּוּר נוסף אנו מוצאים בתיאור הקרב בין יבין מלך חצור ושר צבאו סיסרא לבין ברק ובני ישראל (שופטים פרק ד' 3-1).

לאחר חורבנה של חצור הכנענית התיישבו בה ישראלים, והיא הייתה לחלק מממלכת ישראל הצפונית. בתקופה הישראלית (732-1200 לפנה"ס) היא נזכרת בכתובים כאחת מעריו הבצורות של המלך שלמה (מגידו, גזר וחצור - מלכים א' פרק ט' 15). בשנת 732 לפנה"ס נכבשה העיר בידי תגלת פלאסר מלך אשור, כמתואר בספר מלכים ב' (פרק ט"ו 29): "בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון... ואת חצור ואת גלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה".

לאחר התקופה הישראלית הוסיף התל להיות מיושב, אך העיר לא שבה עוד לגדולתה.
אִזכּור אחרון של העיר בכתובים נמצא בספר מכבים א', בסיפור על יהונתן החשמונאי שחנה במישור חצור בדרכו לעימות עם דמטריוס הסלווקי.

החפירה הארכיאולוגית הראשונה בתל נעשתה בשנת 1928 בידי הארכיאולוג הבריטי ג'והן גרסטנג, אך חפירות מקיפות יותר נעשו בין השנים 1958-1955 בידי משלחת האוניברסיטה העברית בראשותו של פרופ' יגאל ידין, במימונה של קרן מטעם פיק"א ומשפחת רוטשילד. החפירות פסקו כעבור ארבע עונות וחודשו בשנת 1968 לעונה נוספת, בהנהגת ידין.

בשנת 1990 החלו שוב החפירות בתל, הפעם בהנהגת פרופ' אמנון בן תור מהאוניברסיטה העברית, והן נמשכות עד היום.

חפירות אלו חשפו את תפארתה של העיר הכנענית, על ארמונותיה ומקדשיה הרבים ועושר הממצאים מחיי היום יום, הפולחן וחצר המלכות, בהם גם תעודות כתובות השופכות אור חדש על עיר הממלכה חצור.

החפירות הניבו שלל ממצאים, שאת רובם אפשר לראות כיום באתר. העיר התחתונה אינה פתוחה למבקרים, אך בעיר העליונה אפשר לראות את המבנים שפיארו את העיר בתקופות הכנענית והישראלית.

מהתקופה הישראלית אפשר להתרשם מ-
  • השער המפואר וחומת הסוגרים הסמוכה אליו.
  • מצודת העיר, הנמצאת בצִדו המערבי של התל.
  • בית העמודים (בניין מחסנים גדול-ממדים) ו"בית יעל" (בניין מגורים), שהועתקו ממקומם המקורי ושוחזרו להפליא.
  • מפעל המים מהמאה ה-9 לפנה"ס, המשקף את היכולת ההנדסית המרשימה בתקופה ההיא.

התקופה הכנענית מתהדרת בשלל מקדשים, ומתוכם אפשר לראות את -
  • המקדש הצפוני והדרומי, הסמוכים לשער הישראלי.
  • מתחם של מצבות פולחניות.
  • ארמון כנעני גדול-ממדים ששוחזר וקורה, סמוך לשער.

ממצאים כגון כלי חרס, כלי אבן, צלמיות, כלי נשק, תכשיטים ודברי מותרות ופולחן שנמצאו באתר מוצגים במוזיאון של קיבוץ איילת השחר, הסמוך למקום, ובמוזיאון ישראל בירושלים.

בשל חשיבותו כאתר מקראי הוכרז תל חצור בשנת 2005 אתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם).

האתר מופעל ע"י רשות הטבע והגנים.
שעות הפתיחה:
אפריל-ספטמבר - 17:00-08:00
אוקטובר-מרס - 16:00-08:00

לפרטים נוספים: טל' 04-6937290